"דאנה" הוא השלב הראשון בבודהיזם ההדרגתי. יישום נתינה בחיים האמיתיים באופן אותנטי, נטול פניות, ללא אג'נדה והשגת תועלת אישית מהמפגש עם נזיר או מורה, ובמובן הרחב גם לכל נזקק אותו אנו פוגשים. ה-"דאנה" הוא תהליך פנימי שמצד אחד מבשיל עם הזמן ובו זמנית הוא אירוע חד פעמי וגורלי (עבור הנותן) כמו הצלת ילד מדריסה ע"י מכונית שאיבדה שליטה. זהו האתגר וההזדמנות של הנותן.
השגת ביטוי מלא של דאנה בחיי היום יום תורמת להתפתחות ההרמוניה הגדולה שבאדם ומקרבת אותו לאני האמיתי שלו ולסטורי. בבודהיזם הישיר (כגון בגישת סוטו לזן), הדאנה הוא יישום וביטוי של ישיבת הזה-זן והוא בלתי נפרד מתרגול הזה-זן. החץ והמטרה מתאחדים. החץ הוא הרצון, המטרה היא הפעולה. הרצון והפעולה מתאחדים.
כאשר מתייחסים לדאנה כנתינה לנזיר או מורה, קיימות שלוש אפשרויות עיקריות:
א. נתינה לנזיר או מורה הקשורים בארגון ממוסד ו/או מנזר.
ב. נתינה לנזיר או מורה נודד
ג. נתינה למורה שאינו נזיר וחיי חיים סדירים במקביל להיותו מורה לזן.
א. נתינה לנזיר הקשור בארגון ו/או מנזר, היא בעצם נתינה לארגון שהנזיר הוא נציגו. בד"כ צרכי הקיום של הנזיר מסופקים ע"י הארגון, או שלנזיר יש מקורות פרנסה חילופיים. גם אם הדאנה יכולה להיטיב עם תנאי הקיום של הנזיר, היא אינה לרוב בחזקת מצוף שיציל את הנזיר מטביעה מידית. חלק או כל הדאנה עשוי לעבור לידי הארגון וישמש למימוש המטרות הכלליות של הארגון. למשל בניית דוג'ו למדיטציה, קניית כריות ישיבה, תשלום עבור כרטיס טיסה למורה גדול וכד'.
ב. נתינה לנזיר או מורה נודד
הכוונה לנתינה לאדם שמנותק לפחות חלקית או זמנית ממנזר או ארגון ממוסד ואינו חיי חיים רגילים סדירים במובן שאין לו מקום מגורים קבוע ומשרה קבועה. אדם כזה, אינו בעל תקציב קיום שממנו הוא מתקיים בדרכים, או שהתקציב הזה מינימאלי. נזיר או מורה כזה, עומד כל יום בפני השאלה, מה והאם יאכל היום, היכן יישן וכיצד ינוע בדרכים. אדם כזה נזקק לדאנה לצורך הקיום הישיר והמיידי שלו, במידה ואינו מוצא עבודות מזדמנות כדי להשיג את צורכי הקיום המינימאליים.
ג. נתינה למורה שאינו נזיר החיי חיים סדירים במקביל להיותו מורה לזן.
מורה כזה, אינו נשען על ארגון ממוסד או מנזר לצורך קיומו השוטף. הוא אדם פרטי שזיקתו העיקרית או היחידה לארגונים רוחניים או מנזרים במידה והיא קיימת היא זיקה לא פורמאלית. זיקה כזו מקורה בהכרה של אותם מוסדות ואנשים פרטיים בעומק ואיכות העבודה העצמית שהמורה ביצע במהלך חייו.
מורה כזה משקיע מזמנו היקר ואת כספו ומשאביו כדי לקיים מסגרת של הוראה בהתאם למכלול אילוציו. הזמן ומשאבים שהוא מקדיש לקיום מסגרת של אימונים ולמידה באים על חשבון זמן שיכול היה להיות מוקדש לפרנסה, למשפחתו של המורה או לתרומה אחרת לקהילה.
דאנה אינה אירוע רוחני, אזוטרי המנותק מהמציאות. נתינה מכל הלב של גרגיר של אורז לנזיר נודד, או סנט אחד, לא יאפשרו בפועל לנזיר להשביע את רעבונו או להתקדם בדרכו. לפחות קערת אורז או דמי נסיעה באוטובוס הם מינימום של נתינה שאינה נסיעה במלוא הגז בניוטרל.
מורה אמיתי שאינו נזיר עשוי כמו כל נותן שרות לבקש שכר עבור המפגש, הסדנה, והמסגרת הלימודית שהוא מוביל. מדוע הוא עושה כך? כי הוא צריך את הכסף כדי להתקיים בעולם האולטרה קפיטליסטי של תקופתו. מורה כזה מכיר את עקרון הדאנה לעומק. אם הוא בחר שלא ליישם אותו ביחס לתלמידיו, יש לו לפחות סיבה אחת טובה פרקטית רלוונטית והיא הסיבה הכלכלית. אם הוא לא יגבה סכום קבוע למפגש או כל פעילות אחרת ויסתמך על עקרון ה"דאנה", יתכן מאד שהוא יאלץ להפסיק את המסגרת הלימודית שכונן או לפחות לצמצמה באופן משמעותי.
מורה אמיתי בעל אמצעים יעביר בצורה ישירה וברורה את המסר שאינו נזקק לתשלום מוגדר קבוע בעד הלימודים וקרוב לודאי שיבחר ליישם את עקרון ה"דאנה".
בכל מקרה, מורה אמיתי יישם את העיקרון שכסף אינו מהווה מכשול ללמידה. אנשים כנים שברצונם ללמוד ולהתאמן ואין ידם משגת, באמת ובתמים לשלם את מלוא התשלום יוכלו ללמוד בתשלום מופחת או במקרים קיצוניים ללא תשלום.
דאנה היא תמיד ריקוד בשניים. התרגול האישי של הנזיר והמימוש של עיני האמת של המורה, הם לקבל דאנה באופן מוגבל, לא עודף, שאינו מייצר תלות בשני הכיוונים.
עופר כהן – תלמיד זן
